החלטה בתיק רע"פ 3052/05

א.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סגל, סגן נשיא, והשופטים נועם וכרמל) מיום 27.3.05 בע"פ 9158/05, אשר ניתן בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופט בן-עטר) מיום 13.1.05 בב"ש 1458/04.

ב.        ביום 13.1.04 הוציא המשיב צו הריסה מינהלי, לפי סמכותו בסעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, להריסת רצפת בטון בשטח 300 מ"ר שנוצקה ללא היתר כדין במקום המפורט בצו בשכונת בית חנינא בירושלים. הצו הוצא על בסיס תצהיר מהנדס שהתייחס למצב הבניה והאכלוס ביום 26.12.03, בהסתמך על ביקור שנערך במקום באותו יום על ידי מפקח בניה. הצו הודבק ביום 3.2.04.

ג.        ביום 9.2.04 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לבטל את הצו, או לחילופין לעכב את ביצועו. ביום הדיון התברר, כי על רצפת הבטון הוקם מבנה. למותר לציין, כי מכוח סעיף 238א(ג) לחוק התכנון והבניה מוחל הצו גם על בניה מאוחרת שהוספה. המבקש טען כי המבנה הוקם על רצפת הבטון סמוך לחודש באוגוסט 2003 והוא מאוכלס, ומשום כך לא היתה סמכות למשיב להוציא את צו ההריסה. עוד טען, כי הוצאת הצו היתה נגועה בהפליה. לחילופין טען כי יש לעכב את ביצוע הצו שכן קיימים סיכויים להכשרת המבנה.

ד.        ביום 13.1.05 החליט בית המשפט לעניינים מקומיים - לאחר שמיעת ראיות - לדחות את הבקשה לביטול הצו, וקבע כי לא נפל כל פגם בצו בגדרי מצב הבניה ו/או האכלוס, וכי לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענת ההפליה. כן דחה בית המשפט את גרסת המבקש לעניין מועד הקמתו של המבנה, בקבעו, בעקבות תמונות מיום 23.12.03 שצילם מפקח הבניה (בביקור קודם), כי אלה "אינן מותירות מקום לספק כי גירסתו ועדותו של המבקש בעניין זה משוללות כל יסוד...". לעניין הבקשה החלופית לעיכוב ביצוע הצו, קבע בית המשפט כי לנוכח המצב המתקדם של תכנית לאיחוד וחלוקה במקום, ראוי בשלב זה לנהוג לפנים משורת הדין ולעכב את ביצועו של הצו עד לסוף יום 28.2.05. בית המשפט קבע כי החל מיום 1.3.05 יהיה צו ההריסה ניתן לביצוע למשך 30 יום, בתנאי שעד למועד האמור לא יהיה למבנה במקום היתר בניה כדין, ובכפוף לכל החלטה עתידית אחרת.

ה.        המבקש הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור התייחס לאורך הזמן שנקבע לעיכוב ביצוע הצו. ביום 27.3.05 דחה בית המשפט את הערעור בלא בקשת תשובה.

ו.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ביום 28.3.05 בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. המבקש תוקף בבקשתו את משך תקופת עיכוב הביצוע שקבע בית המשפט. לטענת המבקש, יש ליישם במקרה דנן את הלכת קואסמה (רע"פ 1498/00 מחמד קואסמה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (טרם פורסמה)) לעניין עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, במיוחד לאור העובדה שהמבנה הוקם בשטח המיועד לאזור מגורים, ותכנית בניין הערים הרלבנטית נמצאת בשלבים מתקדמים ביותר. כן טוען המבקש, כי בקביעת משכו של עיכוב הביצוע טעה בית המשפט בכך שלא התחשב כראוי הן בקשיים התכנוניים המאפיינים לפי הטענה את אזור מגוריו של המבקש במזרח ירושלים, והן במצוקת הדיור ממנה הוא סובל לטענתו. המבקש טוען, כי ביצוע צו ההריסה משמעו פגיעה אנושה בזכות הדיור של המבקש ושל בני משפחתו, וכי איזון ראוי בין אינטרס הפרט ואינטרס הציבור מחייב לתת למערער ארכה למצות את הליכי הכשרת הבניה, וזאת לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן טוען המבקש, כי הוצאת צו ההריסה נגועה בהפליה למול מקרים דומים שבהם לטענתו נפתחו הליכים פליליים תחת הוצאת צווי הריסה מנהליים. המבקש טוען כי יש לעכב את ביצוע צו ההריסה מעבר לשלושים יום מטעמים של שוויון ושל מראית פני הצדק.

ז.        (1)    לאחר העיון, אין בידי להעתר לבקשה. אין המדובר בנושא החורג ממחלוקת הצדדים והמצדיק רשות ערעור בגלגול שלישי. ראו ע"פ 1288/04 נימר נימר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט טירקל), והאסמכתאות שם.

(2)      אף לעיצומם של דברים, המדובר במי שיצק יסודות ורצפת בטון שלא כדין, ולימים המשיך ובנה במקום מבנה, שוב שלא כדין. מממצאי בית משפט השלום עולה, כי המבקש לא הצהיר אמת באמרו בתצהיר מיום 9.2.04 שהמדובר במבנה שהושלם עוד באוגוסט 2003, בשעה שב-1 בדצמבר 2003 היו במקום אך יסודות, ובמהלך אותו חודש נוצקה רצפה, כפי שהוברר בביקורי המפקח מ-23.12.03 ומ-26.12.03, אך לא למעלה מזה. בבקשה דנא מדובר על מבנה חד קומתי, בשטח 100 מ"ר. בעליל עולה, כי מבנה זה נבנה מאז ביקורו של המפקח ביום 26.12.03. די בכך - קרי, בתצהיר שאינו אמת לפי קביעת בית המשפט ובביצוע עבירות בניה בעיצומם של הליכי אכיפה - כדי שלא להעתר לבקשה, וזאת מעבר לאמור בס"ק (1) לעיל.

(3)      באשר לנימוקים שבבקשה:

(א)      תצהיר המהנדס ברן שניתן למבקש מציין ב-24.8.04, כי הזמן הדרוש להשלמת תב"ע שלפי הנטען נכללת בה הבניה בה מדובר הוא חודשים ספורים; עובדתית עברו שבעה חודשים מן המועד, והתכנית טרם אושרה.

(ב)      באשר להריסת מבנה, עיינתי בהחלטה ברע"פ 1498/00 קואסמה נ' הועדה המקומית, אך בענייננו נתקיימו נסיבות מחמירות, כפי שתואר לעיל, לרבות הצהרת אי אמת בפני בית המשפט.

(ג)       המבקש מעלה טענות הקשורות במצב תכנון הבניה במזרח ירושלים. אף אם כל האמור בדבריו בהקשר זה אמת - ואין בידי הנתונים לקביעת מסמרות - אין הדבר מצדיק עבירות תכנון ובניה שיש בהן משום התרסה כלפי החוק. עיכוב ביצוע - שהוא מטרתו העיקרית של המבקש - הוא הליך של שיקול דעת, המחייב לדידי ידיים נקיות בתקופת ההליכים.

(4)      ולבסוף, צו ההריסה הוצא ב-13.1.05. בית משפט השלום נתן את החלטתו ביום 13.1.05, בהליך שהוגש ביום 9.2.04 ונשמעו בו ראיות. בית המשפט המחוזי פסק את דינו ביום 27.3.05. אנו מצויים שנה ורבע כמעט לאחר מתן צו ההריסה המינהלי, ועולם כמנהגו.

(5)      אין לי, אלא להידרש לדברי השופט זמיר ברע"פ 6034/99 כהן נ' יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פ"ד נד(1) 438), המתאר את הרקע להקניית הסמכות להריסה מינהלית משנתברר (ב-1980) כי "בניה בלתי חוקית פשתה כנגע ברחבי הארץ" (עמ' 447-446). נקבע לפיכך, כי "...מן הראוי שלא לכרסם בתקופה שנקבעה בחוק לביצוע צו הריסה מינהלי שהיא שלושים ימים מיום הגשת התצהיר ליו"ר הועדה המקומית" (עמ' 447). זאת, מה גם שאף אם תאושר תב"ע, קבלת היתר כשלעצמה היא הליך לא קצר.

(6)      כאמור, אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.

(7)      אשר לעיכוב הביצוע, בית המשפט המחוזי קבע כי מניין 30 הימים, שאמור היה לחול לפי החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ביום 1.3.05, יחל מיום 28.3.05. בנסיבות, איני רואה מקום להתערב בכך.

           ניתנה היום, כ' באדר ב' תשס"ה (31.3.2005).

ש ו פ ט

       /עכב